ביה"ד הארצי לעבודה קיבל את ערעורו של תושב תל אביב ורעייתו שהורשעו בהעסקת עובד זר בביתם לאחר שהמדינה טענה כי יש הלחיל עליהם את החזקה לפיה "יראו מחזיק במקרקעין כמי שמעסיק עובד זר שנמצא עובד במקרקעין".
ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי, שבו הורשע המערער בעבירה של העסקת עובדת זרה, שלא כדין וללא ביטוח רפואי, בניגוד לסעיף 2 לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן: החוק). בגזר הדין הוטל על המערער קנס כספי בסך של 21,000 ₪, והוא חויב לחתום על התחייבות לפיה ימנע מביצוע העבירות בהן הורשע, לתקופה של 3 שנים מיום קבלת גזר הדין. הערעור סב על הכרעת הדין בלבד.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת השופטים ס' דוידוב-מוטולה, ר' פוליאק) קיבל את ערעורם של בני זוג משכונת ל' בתל אביב, שהורשעו בהעסקת עובדת זרה בביתם לאחר שמצא כי המדינה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש ממנה לכהוכיח כי היו מחזיקי הנכס
בפסק הדין נכתב כי: "דין הערעור להתקבל, שכן המשיבה לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה בהליך פלילי. על מנת להרשיע בעבירה לפי סעיף 2(א) לחוק, על המדינה להוכיח, מבחינת היסודות העובדתיים של העבירה, כי נמצא אדם שהעסקתו טעונה היתר, כי היתר שכזה לא היה, וכי הנאשם הוא שהעסיק אותו. בסעיף 4א לחוק נקבע כי "יראו מחזיק במקרקעין כמי שמעסיק עובד זר שנמצא עובד במקרקעין, אלא אם כן הוכיח המחזיק אחרת". הסעיף קובע כי בהתקיים תנאים מסוימים חלה חזקה כי הנאשם העסיק את העובד הזר, ועל הנאשם הנטל להפריך את החזקה. מדובר ב"חזקה עקיפה" ולא ב"חזקה ישירה". כך, על מנת שתקום החזקה שהנאשם העסיק את העובד הזר שנמצא עובד במקרקעין, שאז על הנאשם מוטל הנטל להפריכה, יש להוכיח את התשתית העובדתית – שהנאשם הוא המחזיק במקרקעין ושהעובד הזר נמצא עובד באותם מקרקעין. נטל ההוכחה כי הנאשם הוא המחזיק במקרקעין (כמו גם על כך שהעובד הזר נמצא עובד בהם) מוטל על התביעה, ועליה להוכיח זאת במידה שלמעלה מספק סביר.
ביה"ד האזורי ביסס את הרשעת המערער על החזקה שבסעיף 4א לחוק. אולם הוא לא הבחין בין "התשתית העובדתית" הדרושה להקמת החזקה, לענייננו, העובדה כי המערער החזיק במקרקעין, שהנטל להוכחתה מוטל על התביעה, לבין "המסקנה" כי המערער הוא המעסיק של העובדת הזרה, אותה על הנאשם-המערער להפריך. לגישת ביה"ד קמא היה על המערער להפריך גם את "התשתית העובדתית", דהיינו להוכיח כי הוא לא המחזיק במקרקעין. נקודת המוצא של ביה"ד קמא הייתה כי על פי החוק קיימת חזקה שהמערער התגורר בדירה עם אשתו והחזיק במקרקעין, ועליו להפריכה. אולם, לא נקבעה בחוק חזקה לעניין היות הנאשם המחזיק במקרקעין, ועל התביעה להוכיח כי הנאשם מחזיק במקרקעין. רק אם התביעה הוכיחה כי הנאשם הוא המחזיק במקרקעין (כמו גם שנמצא עובד זר עובד באותם מקרקעין), קמה החזקה שבחוק כי הנאשם הוא המעסיק של העובד הזר שנמצא עובד במקרקעין ועליו להפריכה. נוכח האמור, יש לבחון האם המשיבה הוכיחה ברמת השכנוע הנדרשת את הטענה כי המערער החזיק בתקופה הרלוונטית בדירה שבה העובדת הזרה נמצאה עובדת. בהקשר זה, אין די בעדות המפקח כי שלח זימונים לכתובתו הרשומה של המערער במשרד הפנים, על מנת להסיק בעקיפין על הכתובת הרשומה במרשם האוכלוסין וממנה לקבוע קיומה של חזקה, והיה על המשיבה להוכיח עובדה זו במסמך רשמי של משרד הפנים, דבר שלא עשתה. משנטל ההוכחה על המשיבה, לא ניתן לקבוע כי הנטל הורם בכך שהמערער לא הציג ראיות לסתור טענה זו. לפיכך, לא ניתן לקבוע כי המשיבה הוכיחה את "התשתית העובדתית" של החזקה בסעיף 4א לחוק, ולכן לא קמה החזקה שהמערער העסיק את העובדת הזרה, ועליו להפריך חזקה זו. משהרשעת המערער היתה מבוססת על כך שלא הפריך את החזקה הקבועה בסעיף 4א לחוק, וכאשר המאשימה לא ניסתה לטעון שבלעדי החזקה קיימות ראיות המוכיחות במידה מספקת את העסקת העובדת הזרה על ידי המערער, דין הערעור להתקבל ויש לזכות את המערער מהעבירות שיוחסו לו.
מדובר בהליך פלילי, שבו נטל ההוכחה מוטל על התביעה, ובענייננו הנטל להוכיח את "התשתית העובדתית" של החזקה שבסעיף 4א לחוק, וביה"ד הטיל למעשה את נטל ההוכחה על המערער. המשיבה לא הוכיחה כי המערער היה מחזיק בדירה, ולא הגישה ראייה שיכולה הייתה לבסס לכאורה את החזקה – מסמך רשמי כי המען הרשום במשרד הפנים של המערער הוא כתובת הדירה. בנוסף, חלק מהאדנים להכרעת ביה"ד קמא אינם מבוססים. לאור האמור, בהעדר הוכחה מספקת לכך שהמערער העסיק את העובדת הזרה לא מתקיימים הרכיבים העובדתיים הדרושים לצורך הוכחת העבירות בהן הואשם, יש לזכותו, ולו מחמת הספק".
חדשות תל אביב יפו והסביבה - יום יום בתל אביב
